"האתגר להוריד מאושפזים פסיכיאטריים לתת-קרקע, מיד בהישמע אזעקה - והן רבות - הוא עצום ומתמשך לאורך כל שעות היממה. ביום האזעקות מכניסות חלקם למצבי חוסר שקט, ובלילה האתגר הוא גם פיזי, כיוון שלהעיר חולים תחת השפעת כדור שינה - כאשר מגבלת הזמן לא משאירה שהות למתן הסבר וניהול משא ומתן מול כל אחד מהחולים - זה כמעט בלתי אפשרי", מתאר פרופ' שלמה מנדלוביץ, מנהל המרכז לבריאות הנפש שלוותה מקבוצת כללית, וחושף את הקשיים שניצבים בפני הצוותים המטפלים.
בדרך כלל מאושפזים בשלוותה, הממוקמת בהוד השרון, 170-150 חולים באחת משלוש מחלקות: סגורה, חצי-סגורה ופתוחה. כ-150 אלף טיפולים ניתנים מדי שנה במרפאות החוץ השונות. "כשהבנו לאן פני הדברים, הורדנו את מספר החולים ופינינו הביתה רק את אלה שיש להם בית ומשפחה תומכת. השארנו באשפוז 74 חולים - חלקם במצבים סוערים", הוא מסביר.
3 צפייה בגלריה
"פינינו הביתה רק את אלה שיש להם בית ומשפחה תומכת". פרופ' שלמה מנדלוביץ, מנהל המרכז לבריאות הנפש שלוותה
(צילום: דוברות שלוותה)
כיצד חולה פסיכיאטרי מתמודד עם אווירת המלחמה והאזעקות התכופות?
"מגיעים לאשפוז חולים במצבי קצה שהסבל שלהם כה עמוק עד שהם אינם מתפנים להרגיש אירועים סביבתיים. הם רדופים, דיכאוניים, אובדניים. חוויית המחלה הנפשית רצופה - כמו בדיכאון, למשל, או במחלות אחרות - עד שהם נחסמים למה שחיצוני להם. אבל לא כולם. יש לנו לא מעט חולים שמאושפזים בשל טראומת עבר, או שחוו אובדן שלא עמדו בו - ולהם קשה מאוד בימים האלה".
עיקר הקושי בניהול בית חולים פסיכיאטרי בחירום ניכר במיוחד בהורדת החולים לתת-קרקע?
"הקושי הוא עצום, כי אנחנו אוחזים בשני דברים מנוגדים: שמירה על חיי המטופלים שלנו והורדתם למקלט תוך כיבוד האוטונומיה שלהם - ומאידך, שמירה על חיי המטפלים שלנו. לא פעם הדברים עומדים בסתירה, ומסיבה זו הוציא משרד הבריאות הנחיות מדויקות לצוותים הפסיכיאטריים. המרכיב המרכזי בהחלטה: להגן על חיי המטפל, ולוותר על חולה שמעדיף להישאר במחלקה. עם חולים שחוסר השיפוט שלהם עמוק - אין לנו בעיה.
"הבעיה מתעוררת בקרב חולים ברי כושר החלטה שמנסים לשכנע אותנו מדוע אינם רוצים להתפנות למקום בטוח. למשל, חולה בדיכאון עמוק שאינו מוצא טעם בחייו אומר: 'מה כבר יקרה לי אם לא ארד למקלט - אמות? אני רוצה למות', ואין לנו זמן לשכנע אותו. רק אתמול, באזעקה האחרונה בסביבות 14:00, דווחו לי על ארבעה חולים - ביניהם אחד במצב סוער - שסירבו לרדת למקלט".
3 צפייה בגלריה
"ברור שחולים מסוימים נכנסים לחוסר שקט לאחר שהוגלו מהמקום הבטוח והמוכר". אילוסטרציה
(צילום: David Pereiras/shutterstock)
באילו אמצעים אתם משתמשים כדי לשכנע אותם להתפנות?
"אין אמצעי שכנוע שאינו מילולי וגם אין זמן לשכנע כל חולה בנפרד. כשעליתי באזעקה לאחת המחלקות וראיתי אנשי צוות שמסכנים את חייהם ונשארים לשמור על חולה עיקש - לא ידעתי אם להיות עצוב על כך שהסתכנו וויתרו על ביטחונם לטובת החולה, או גאה - מאותה הסיבה בדיוק. תמיד קיים החשש שהחולה הפסיכיאטרי במצב כזה עלול לפגוע בעצמו, ואני רוצה לחסוך מהמטפלים המסורים שלנו את חוויית השחיקה המוסרית שתייסר אותם שנים".
תאר את סדר הירידה למקלט
"ביום ובלילה מדובר במבצע מורכב ומאתגר, אם כי מסיבות שונות. הקושי בלילה הוא גם פיזי: חולה עם עומס תרופתי וכדור שינה מתעורר מבולבל ואיטי, כך שיש צורך לסייע לו גם פיזית. בינתיים העברנו 15-10 מאושפזים סוערים לאשפוז קבוע בתת-קרקע".
"התת-קרקע מכיל עד 45 איש. אנחנו מורידים 35 חולים, ואת השאר ממקמים במסדרונות המקלט. כהוראה אין לערב מבוגרים עם צעירים, וגברים עם נשים. פתרנו את הבעיה על ידי הקמת מחיצות ארעיות. ככל שהמלחמה תימשך - אני לא יודע לצפות מה יקרה. אנחנו בכוננות ספיגה"
כמה מטופלים ואנשי צוות יכול המקלט להכיל?
"התת-קרקע אצלנו מכיל עד 45 איש. אנחנו מורידים 35 חולים, ואת השאר ממקמים במסדרונות המקלט. הקמנו שם חמ"ל שמתפקד כמטה חירום ומאכלס בכל אזעקה כ-15 אנשי צוות, שמקבלים דיווחים ממרכז השליטה של כללית, ממשרד הבריאות ומהטלוויזיה. אבל הבעיה מורכבת הרבה יותר: לאותו מקום מתנקזים גם בני הנוער המאושפזים אצלנו, וכהוראה אין לערב אוכלוסיית מבוגרים עם צעירים, וגברים עם נשים. פתרנו את הבעיה על ידי הקמת מחיצות ארעיות. אבל הסיטואציה הזו נמשכת ימים, וככל שהמלחמה תימשך - אני לא יודע לצפות מה יקרה. אנחנו בכוננות ספיגה ומתנהלים כפי שהמציאות מכתיבה".
מה קורה בתת-קרקע בתנאי הצפיפות עם אזעקות ברקע?
"תחשבו על חולה שרגיל לחדר עם שניים-שלושה שותפים, ומוצא עצמו במקלט רועש עם עשרות חולים אחרים - לאחר שהוצא מסדר היום המוקפד, החשוב כל כך לחולי נפש. ברור שחולים מסוימים נכנסים לחוסר שקט לאחר שהוגלו מהמקום הבטוח והמוכר".
הצפיפות והדוחק יצרו אלימות - בין המטופלים לבין עצמם, או בינם לבין הצוות?
"נכון לעכשיו - אין עלייה באלימות, ואולי ההיפך. הלחץ מנרמל אצל חלק מהמטופלים את ההתנהגות, ואנחנו עדים לעזרה הדדית ותמיכה. בעוד שבמחלקה חלקם נסוגים לתוך עצמם, במקלט חלקם מתמסרים לחבריהם".
גם על הצוותים מוטלת אחריות יתר ומעמסה כבדה - כיצד הם מתמודדים?
"ידוע שמצבי קיצון מחדדים ומחריפים מחלוקות קיימות. תארו מצב שבחמ"ל יושבים חמישה-עשר אנשים המחזיקים בדעות ועמדות שונות, כולם במתח, כולם חושבים על הילדים שהשאירו בבית - ועולה שאלה פשוטה: באיזה ערוץ טלוויזיה לצפות בחדשות? סוגיה פשוטה לכאורה, אבל במצב הנוכחי היא עלולה להצית אש. אז כדי למנוע מחלוקת - אנחנו מחליפים ערוץ בכל פעם".
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים: ער"ן בקו החם 1201 או בווטסאפ 052-8451201, באתר האינטרנט של סה"ר או www.headspace.org.il.
